פסק-דין בתיק ת"ק 008735/03

1.       התובעים הגישו כנגד הנתבעת תביעה על סך של 13,924 ש"ח.

התובעים, בעל ואישה, בני 79 ו-70, הינם בעלים של דירה ברחוב קרסקי 15 בר"ג (להלן: "הדירה"). הדירה מושכרת ע"י התובעים ואילו הם מתגוררים ברמת השרון.

הנתבעת הינה רשות מקומית.

2.       במשך מספר שנים קיבלו התובעים דרישות מהנתבעת לתשלום מיסי ארנונה ומים. פניות התובעים לנתבעת בין בכתב ובין בע"פ, לרבות פניה בדואר רשום לראש העיר, לביטול הדרישות לא נענו.

התובעים הסבו את תשומת לב הנתבעת כי דרישות התשלום שגויות וכי הן נושאות את שמו של אחד בשם "לאון ניסים" המתגורר ברחוב הרואה 108 פינת רחוב קרסקי.

הנתבעת, אשר ביקשה למצות את הליכי הגביה בגין החיובים הנ"ל, שכרה שירותיו של חוקר אשר הגיע למסקנה כי התובעים הם אכן בעלי החוב .

בעקבות זאת, הגישה הנתבעת כנגד התובעים תביעה לבימ"ש השלום בת"א, וזו נדונה בתיק אזרחי 169370/02.

התובעים נאלצו לשכור שירותיו של עו"ד ובגין כך שולם לו 10% בצירוף מע"מ מסכום התביעה אשר הסתכם באותה עת ב-95,629 ש"ח (!).

בסופו של יום שוכנעה הנתבעת כי אכן נפלה טעות וכי החיובים הינם בגין חובו של ניסים לאון המחזיק בנכס הנמצא ברחוב הרואה 108 פינת רחוב קרסקי ולא בגין הדירה .

הנתבעת הסכימה לדחיית התביעה בתיק הנ"ל, אולם הצדדים היו חלוקים באשר לגובה שכר הטרחה שיש לפסוק לטובת התובעים.

ביהמ"ש, בפסק דינו מיום 5.11.02, דחה את התביעה וחייב את הנתבעת לשלם לתובעים הוצאות בסך של  2,000 ש"ח בצירוף מע"מ.

בהתאם למוסכם בין הצדדים החלו להישלח לתובעים דרישות החיוב בגין הדירה וזאת למענם ברמת השרון.

3.       במהלך חודש אוגוסט 2003 קיבלו התובעים בתיבת הדואר ברחוב קרסקי 15 תזכורות לתשלום יתרות חוב מים וארנונה המסתכמות בסך כולל של 117,000 ש"ח. הדרישות מוענו על שמו של אותו ניסים לאון ובהן צוינה כתובת הנכס, רחוב הרואה 108 כפי שנעשה גם עובר להגשת התביעה ע"י הנתבעת.

4.       בסמוך לאחר קבלת הדרישות, הגישו התובעים תביעתם זו. בתביעתם שבפני, תבעו התובעים פיצוי בגין עוגמת הנפש הרבה שנגרמה להם, הטראומה הקשה והנזק הגופני שנגרמו להם בגין התנהלותה הרשלנית של הנתבעת עובר להגשת תביעתה בעצם הגשת התביעה וכן לאחריה.

בגין כך, תבעו התובעים סך של 5,000 ש"ח וכן תבעו סך של 8,924 ש"ח בגין יתרת ההוצאות שנגרמו להם בגין התביעה שהוגשה כנגדם.

5.       הנתבעת טענה כי יש לדחות את תביעת התובעים בכל הנוגע לתביעה וכי דרישות החיוב החדשות שהופנו לתובעים הומצאו להם בשגגה ועל פניו יכלו התובעים להווכח לדעת כי הדרישות לא מופנות אליהם, וזאת הן נוכח העובדה ששמו של המחזיק בנכס וכתובת הנכס נרשמו על גבי הדרישות.

6.       בעניין זה יצוין כי גם הדרישות הקודמות מוענו  ע"ש אותו ניסים לאון, וחרף זאת נקטה הנתבעת בהליכים משפטיים כנגד התובעים, ועל כן לאור נסיון העבר חששותיהם של התובעים כי הנתבעת עלולה לשוב ולהגיש תביעה כנגדם - סבירים בעיני.

דווקא נוכח התקלה החמורה שארעה קודם לכן, היה על הנתבעת לנקוט משנה זהירות בהמצאת דרישות החוב העדכניות, ומשלא עשתה כן היא פעלה ברשלנות כלפי התובעים.

7.       התובעים לא זכאים לכל פיצוי נוסף בגין מעשי ומחדלי הנתבעת עד למתן פסה"ד ועל כן התביעה להחזר הוצאותיהם הנוספות ולפיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמו להם עד לאותו מועד נדחות.על התובעים היה להגיש ערעור על שיעור ההוצאות שנפסקו לטובתם ומשלא עשו כן אינם יכולים , באמצעות הגשת תביעה זו, לזכות לפיצוי נוסף.